עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר בּוֹגֶרֶת אֵימָתַי הִיא נִישֵּׂאת. בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין אֵימָתַי הִיא נִישֵּׂאת. מוּכַּת עֵץ כְּרִבִּי מֵאִיר אֵימָתַי הִיא נִישֵּׂאת. נִישְׁמְאִינָהּ מִן הָדָא. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיָּצָאת בְּהִינוּמָא. וְלָא אִדְכַּר רְבִעִי. הָדָא אָמְרָה דְלֵית רְבִיעִי כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
נשמעינה. לזה מן הדא דתנן לקמן ריש פ''ב היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאת בהינומא כמנהג הבתולות כתובתה מאתים:
ולא אידכר רביעי. ולא הוזכר שם רביעי דאם יש עדים שנשאת ברביעי כתובתה מאתים ומדלא נקטה ש''מ אין רביעי כלום דאין ראיה מרביעי דשמא בוגרת או מוכת עץ היתה ולא נשאת ברביעי וכתובתן מאתים אלמא היכא דאין להן טענת בתולים אין קפידא ברביעי:
על דעתיה דר''א. דאמר טעמא דמתני' דנשאת ברביעי משום טענת בתולים:
בוגרת. דאין לה טענת בתולים וכן בתולה מן הנשואין וכן מוכת עץ לרבי מאיר דאמר לקמן כתובתה מאתים ואין לה טענת בתולים אימתי היא נשאת אי נימא דהואיל ולא שייך בה טעמא דישכים ויבא לב''ד נשאת בכל יום או דילמא לא פלוג רבנן:
רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי קְרִיסְפָּא. בּוֹגֶרֶת כְּחָבִית פְּתוּחָה הִיא. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. שֶׁלֹּא לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וְאַתְייָא כַּיי דְרִבִּי חֲנִינָא. דְּרִבִּי חֲנִינָא אָמַר. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ לָהּ בְּתוּלִים. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי. אָמַר לָהּ. אֵיכָן הֵן. אָֽמְרָה לֵיהּ. מַעֲלוֹתָיו שֶׁלְּבֵּית אַבָּא הָיוּ גְבוֹהִין וְנִשְׁרוּ. וְהֶאֱמִינָהּ רִבִּי. הָדָא דְתֵימַר שֶׁלֹּא לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וְאַתְייָא כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. בְּתוּלָה וְאַלְמָנָה גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה מִן הָאֵירוּסִין כְּתוּבָּתָן מָאתַיִם וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. מִכְּתוּבַּת מְנָה מָאתַיִם. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וְאַתְייָא כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. הָאוֹכֵל אֶצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בָעֵדִים אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְייָחֵד עִמָּהּ. הָדָא דָמַר לִכְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִם. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וַתְייָא כַּיי דְתַנִּינָן. הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים. וְהִיא אוֹמֶרֶת. מִשֶׁאֵירַסְתָּנִי נֶאֱנַסְתִּי וְנִסְתָּֽחְפָה שָׂדָךְ. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִּי אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא אֵרַשְׂתִּיךְ. וְהָיָה מִקְחוֹ מֶקַח טָעוּת. הָדָא דָמַר לִכְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִם. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וַתְייָא כַּיי 2b דְתַנִּינָן תַּמָּן. הִיא אוֹמֶרֶת. מוּכַּת עֵץ אֲנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ. הָדָא דְתֵימַר לִכְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִם. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וְכוּלְּהוֹן מִן הַהִיא דְּאָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מָצָא הַפֶּתַח פָּתוּחַ אָסוּר לְקַייְמָהּ מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בוגרת כחבית פתוחה היא. ואין לה טענת פתח פתוח:
שלא להפסידה מכתובת'. בטענת פתח פתוח דמספיק' לא מפסדינן לה אבל לקיימ' אינו רשאי:
משום ספק סוטה. שמא זינתה תחתיו:
ובא מעשה לפני רבי. שתבעה הבעל והיא לא הכחישתו ושאלה רבי והיכן הן בתולים שלך:
מעלותיו. מדרגות הסולם היו גבוהין הרבה זה מזה וכשעלתה עליהן נשרו בתוליה:
ואתייא נמי כהאי דתנינן לקמן בתולה ואלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים גרסינן:
בכתובת מנה מאתים. כלומר שהן טוענין בזה דהיא תובעת מאתים שאומרת בתולה הייתי כדמוקי לקמן הלכה ד' דמיירי שיש עדים מעידין אותה שלא נבעלה ואפ''ה אין כתובתה אלא מנה ואין יכול לטעון טענת בתולים להפסידה כתובתה לגמרי ולימא מקח טעות הוא:
ואתייא. הא דמחלקינן בין ממונא לאיסורא כהאי דרבי חנינא דקאמר נמי על הא דהאמינה רבי דוקא שלא להפסידה כתובה אבל לקיימה לא התירה דלענין איסור אינה נאמנת וכן כל הראיות שמביא לקמן וכר''א דאמר לעיל דאסור לקיימה באומר פתח פתוח מצאתי וסתמא קאמר משמע אפילו בבוגרת וכדמסיק וכלהון מן ההיא דאמר רבי הילא בשם רבי אלעזר:
וְאַלְמָנָה בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ בְּאֶחָד מִכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה אַף הוּא מַשְׁכִּים וְיוֹצֵא לִמְלַכְתּוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לוֹ בַחֲמִישִׁי בְשַׁבָּת אַף הוּא שָׂמֵחַ עִמָּהּ חֲמִישִי שִׁישִׁי וּשְׁבִיעִי.
Pnei Moshe (non traduit)
ואלמנה ביום החמישי. קתני במתני' וטעמא שאם אומרת את לו באחד מכל ימות השבת גרסינן:
מֹשֶׁה הִתְקִין שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וְשִׁבְעַת יְמֵי הָאֶבֶל וְלֹא הִתְקִין לָאַלְמָנָה כְּלוּם. אַף עַל גַּב דְּתֵימַר. לֹא הִתְקִין לָאַלְמָנָה כְּלוּם. טְעוּנָה בְרָכָה. מִבּוֹעַז. דִּכְתִיב וַיִּקַּח בּוֹעַז עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ. אָמַר רִבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרִי. מִכָּאן שֶׁאֵין קָטָן רַשַּׁאי לֵישֵׁב עַד שֶׁיֹּאמַר לֹו הַגָּדוֹל שֵׁב. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מִכָּן לַבַּיִת הַזֶּה שֶׁהֵן מְמַנִּין זְקֵינִים בְּבָתֵּי מִשְׁתָּיוֹת שֶׁלָּהֶן. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי. מִכָּן לְבִרְכַּת חֲתָנִים שֶׁהִיא בָּעֲשָׂרָה. אָמַר רִבִּי יוֹדָה בַר פָּזִי. וְלֹא סוֹף דָּבָר בָּחוּר לִבְתוּלָה אֶלָּא אֲפִילוּ אַלְמוֹן לְאָלְמָנָה. מִבּוֹעַז שֶׁהָיָה אַלְמוֹן וְרוּת הָֽיְתָה אַלְמָנָה. וּכְתִיב וַתֵּהוֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶם. וְאֵיפְשַׁר כֵּן. כָּל קַרְתָּא מִתְבָּהֲלָה בְגִין נָעֳמִי עַל עֲלִיבְתָא. אֶלָּא אִשְׁתּוֹ שֶׁל בּוֹעַז מֵתָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. עַד כָּל עַמָּא גָמַל חַסְדָּא נִכְנְסָה רוּת עִם נָעֳמִי. וְנִמְצֵאת זוֹ יוֹצְאֵת וְזוֹ נִכְנֶסֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
עד כל עמא. עד שבאו כל העם לגמול חסד עמה נכנסה רות עם נעמי אל העיר ומחמת זה אירע הדבר שראו אותן כל בני העיר:
משה התקין כו'. כלומר דיש להן רמז מן הכתוב בתורה דכתיב מלא שבוע זאת וכן באבל ויעש לאביו אבל שבעת ימים:
ולא התקין לאלמנה כלום. לא מצינו לה רמז מן התורה:
טעונה ברכה מבועז. אע''פ כן ילפינן לה דטעונה ברכה יום אחד מדמצינו בבועז:
מכאן לקטן כו'. שבועז היה גדול שבהם ולא ישבו עד שאמר להם שבו:
ה''ג מכאן לב''ד שהן ממנים זקנים. להשגיח על הדבר שלא ינהגו קלות ראש בבית משתיות שלהן ומדכתיב מזקני העיר דריש וכדאמרינן לעיל בסוף סוטה בראשונה היה אימת סנהדרין עליהו ולא דברו נבלה בשיר:
אלא אפילו אלמון כו'. כדמוכחי קראי שהיה אלמון דכתיב ותהום וגו':
ואיפשר כן כו'. וכי מה כל הרעש הזה שיהו כל בני העיר מתקבצין ונבהלין לצאת לקראת נעמי העלובה:
ונמצאת זו יוצאת וזו נכנסת. כלומר אשתו של בועז מתה באותו היום וזו רות נכנסת לביתו וכעין דאמרינן בבבלי ב''ב דף צ''א היינו דאמרי אינשי עד דלא שכיב שכבי קיימא מני ביתיה ואשמעינן שהקדים לו השם רפואה למכה ויש לאדם לבטוח בהקב''ה:
תַּנֵּי. אוֹמֵר בִּרְכַּת חֲתָנִים כָּל שִׁבְעָה. [רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר מַפְקִין כַּלָּתָה כָּל שִּׁבְעָה.] אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִייָה. אוֹמֵר בִּרְכַּת אֲבֵלִים כָּל שִׁבְעָה. אִית לָךְ מֵימַר. מַפְקִין מִיתָא כָל שִׁבְעָה. מַאי כְדוֹן. מַה כָּאן מְנַחֵם עִמּוֹ אַף כָּאן מְשַׂמֵּחַ עִמּוֹ. מַה כָּאן מַזְכִּירִין אַף כָּאן מַזְכִּירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
תני אומרים ברכת חתנים כל שבעה. חסר כאן וצריך להגיה כמו שהגהתי בפנים וכן הוא במגילה:
סבר. רבי ירמיה לומר שמוציאין הכלה לחופה כל שבעה:
והא תני ר''ח. באותה ברייתא וכן ברכת אבלים כל שבעה אית לך מימר שמוציאין המת כל שבעה בתמיה:
מאי כדון. ואלא מאי כל שבעה:
מה כאן מנחם עמו. עוסק עמו בתנחומין כל שבעה אף כאן משמח עמו כל שבעה:
מה כאן מזכירין. שבשעת התנחומין מזכירין מעין ברכת אבלים אף כאן מזכירין ברכת חתנים בשעת שמחה שהוא בשעת סעודה:
רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר. מִנְהַג יְהוּדָה בַגָּלִיל. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. וְכִי מִנְהַג יְהוּדָה בַגָּלִיל עֵדוּת תּוֹרָה הִיא. אֶלָּא מִנְהַג יְהוּדָה בִּיהוּדָה וּמִנהַג גָּלִיל בַּגָּלִיל. מִכֵּיוָן דְּתֵימַר. אֵינָהּ עֵדוּת תּוֹרָה. לֹא יַעֲמִד. אֶלָּא שֶׁלֹּא יִפְרְצוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּזִימָּה. אִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִפְרְצוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּזִימָּה אֲפִילוּ מַעֲמִיד לֹא יְהֵא נֶאֱמָן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. אֵין אָדָם עָשׂוּי לְהוֹצִיא יְצִיאוֹתָיו וּלְהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל אִשְׁתּוֹ. אִם מִשּׁוּם שֶׁאֵין אָדָם עָשׂוּי לְהוֹצִיא יְצִיאוֹתָיו וּלְהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל אִשְתּוֹ אֲפִילוּ אֲפִילוּ אֵינוֹ מַעֲמִיד יְהֵא נֶאֱמָן. אָמַר רִבִּי הִילָא. מִפְּנֵי חֲשָׁד אֶחָד מִפְּנֵי פָרוּץ אֶחָד. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּשֶׁפִּישְׁפֵּשׁ וּמָצָא הֲרֵי מָצָא. אִם בִּשֶּׁלֹּא מָצָא הֲרֵי פִישְׁפֵּשׁ לֹא פִישְׁפֵּשׁ. אֶלָּא הָכֵין אֲנָן קַייָנִין. בִּשֶׁלֹּא פִישְׁפֵּשׁ וּמָצָא. הִיא אוֹמֶרֶת. דַּם בְּתוּלִים הִיא. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִּי אֶלָּא דַם צִיפּוֹר הִיא. הוֹרַע כּוֹחוֹ שֶׁלֹּא נָהַג כְּמִנְהַג זֶה. הָדָא דְתֵימַר. שֶׁלֹּא לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וְאַתְייָא כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. בְּתוּלָה וְאַלְמָנָה וכול'. וְכוּלְּהֹן מִן הַהֵין דְּאָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מָצָא פֶּתַח פָּתוּחַ אָסוּר לְקַייְמָהּ מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה.
Pnei Moshe (non traduit)
וכי מנהג יהודה בגליל עדות תורה היא. כלומר לדבריך דאפילו בגליל אם העמיד שושבינין הוא דיכול לטעון בתמיה וכי מה ענין מנהג יהודה לגליל דהעמדת שושבינין לאו עדות תורה היא שנסמוך עליה אף במקום שלא נהגו כן:
אלא מנהג יהודה ביהודה ומנהג גליל בגליל. כלומר מנהג יהודה לחוד ומנהג גליל לחוד כל מקום ומקום לפי מנהגו ואין למדין זה מזה וכל שלא נהג דקאמר איהודה קאי דמקום שנהגו הוא ואם לא העמיד אינו יכול לטעון אבל בגליל אין מנהג זה כלום דבין העמיד ובין לא העמיד לעולם יכול לטעון טענת בתולים:
ופריך מכיון דאת אמר דהעמדת שושבינין אינה עדות תורה לסמוך עליה מעתה אף ביהודה לא יעמיד ומה טעם דנהגו כן:
אלא שלא יפרצו בנות ישראל בזימה. דמאחר שנוהגין להעמיד אף הן מתפחדין מזה ולא יפרצו בזימה:
אם בשביל שלא יפרצו כו'. כלומר אי דטעמא רק שלא יפרצו אבל עדות גמורה לא הוי דאפשר שאין משגיחין כל כך מעתה אפילו מעמיד שושבינין לא יהא נאמן לטעון עליה טענת בתולים דליחוש שאעפ''כ עשה איזה ערמה ותחבולה לאבד בתוליה ועדותן לאו עדות גמורה היא:
אין אדם עשוי כו'. דחזקה היא שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה בודאי אמת הוא טוען:
אם משום כו'. מעתה דבשביל חזקה האמינוהו א''כ לעולם יהא נאמן אפילו לא העמידוהו למשמש אחריו:
מפני חשד א' מפני פרוץ אחר. כלו' דהיינו טעמא דאינו נאמן כשלא העמיד דמאחר שנהגו להעמיד והוא שינה מן המנהג חושדין אותו שרמאי הוא ועשה איז' פריצו' וערמה אחת ובכה''ג לא סמכינן אחזקה:
מה אנן קיימין. הא דאמרינן שאם לא העמידו שושבינין אינו יכול לטעון טענת בתולים במאי עסקינן:
אם בשפישפש. אחריה ומצא לה בתולים הרי מצא ובמה הוא טוען:
אם בשלא מצא. שפישפש ולא מצא לה שום דם:
הרי פישפש לא פישפש. בתמיה אם פישפושו לאו פישפוש הוא ואמאי אינו יכול לטעון ותולין ברמאות דלמא אמת הוא טוען שהרי לא מצא כלום:
אלא כן אנן קיימין בשלא פישפש ומצא. כלומר שלא מישמש אחריה כדקאמר שלא נהג כו' ומצא דם אלא שחלוקין בטענותיהן הן:
היא אומרת דם בתולים הוא והוא אומר דם ציפור הוא. אינו נאמן שהורע כחו שלא נהג מנהג הזה כלומר הואיל ומנהג הוא והוא לא נהג למשמש אחריה שלא תוכל להכניס דם ציפור אינו יכול לטעון:
הדא דתימר כו'. דלענין איסורא אינה נאמנת הואיל ומכחישתו היא:
רבי ירמיה סבר מימר. אסיפא דברייתא דלעיל קאי דקתני כל שלא נהג מנהג הזה אינו יכול לטעון טענת בתולים והיה סבר רבי ירמיה לפרש דאגליל קאי דכל שלא נהג מנהג יהודה בגליל שלא העמיד שושבינין אין יכול לטעון טענת בתולים אף בגליל:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל גֶּפֶן יֵשׁ בָּהּ יַיִן. וְשֶׁאֵין בָהּ יַיִן טְרוּקֵטֵי. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. מֵעַתָּה אֵין טַעֲנַת בְּתוּלִים בְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל גַּרְמָהּ אָֽמְרָה שֶׁיֵּשׁ טַעֲנַת בְּתוּלִים בְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. בִּיהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַעֲמִידִין שְׁנֵי שׁוּשְׁבִּינִין. אֶחָד מִשֶּׁלְּחָתָן וְאֶחָד מִשֶּׁלַּכַּלָּה. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ מַעֲמִידִין אֶלָּא בִשְׁעַת נִישֻּׂאִין. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. עַד יְשֵׁינִין בִּמְקוֹם חָתָן וּבִמְקוֹם כַּלָּה. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. מַאי כְדוֹן. עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁהִיא מִמּשְׁפַּחַת טְרוּקֵטֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
עליה להביא ראיה. שהיא מאותה משפחה אם טוענת כן וכל זמן שלא תביא ראיה אין מוציאין מידו כתובתה:
מאי כדון. ומה טעם דהא לרבי יודא יכולה היא שתאמר כן:
כל גרמא אמרה. כל עיקר וכל עצמה של הברייתא דלעיל ר' יהודה הוא דאמרה בראשונה כו' וא''כ אית ליה טענת בתולים:
מעתה אין טענת בתולים כרבי יודא. דכל אחת יכולה היא שתטעון ממשפחת דורקטי אני ואם נימא דר''י לא ס''ל טענת בתולים:
טרוקטי. ובנוסחת הבבלי דורקטי כלומר דור קטוע הן ואין להן דמים:
רבי יודא אומר כל גפן יש בה יין. כל אשה יש לה דם נדה ודם בתולים:
תמן תנינן. סוף פ''ט דנדה:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. בִּיהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַעֲמִידִין אוֹתָן שְׁנֵי שׁוּשְׁבִּינִין. אֶחָד מִשֶּׁל כַּלָּה וְאֶחָד מִשֶּׁלְּחָתָן. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ מַעֲמִידִין אוֹתָן אֶלָּא בִשְׁעַת נִישּׂוּאִין. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. בִּיהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְייַחֲדִין הֶחָתָן אֶצֶל הַכַּלָּה שָׁעָה כְדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ גַס בָּהּ. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. בִּיהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ הַשּׁוּשְׁבִּינִין מְפַשְׁפְּשִׁין בִּמְקוֹם הֶחָתָן וּבִמְקוֹם הַכַּלָּה. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. יהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ הַשּׁוּשְׁבִּינִין יְשֵׁינִין בִּמְקוֹם חָתָן וּבִמְקוֹם כַּלָּה. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. 3a כָּל שֶׁלֹּא נָהַג כְּמִנְהַג זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שלא נהג. לקמן מפרש לה:
היו השושבינין מפשפשין. אחריהן בשעת מעשה שלא יעשו ערמה וכגון במקום שאין מייחדין אותן קודם הנשואין דאלו במקום שמייחדין אין שם טענת בתולים כדאמר בבבלי דף י''ב ביהודה נמי מקומות מקומות יש:
כדי שיהא לבו גס בה. ולא יהיו בושין זה מזה בשעת בעילת מצוה:
אלא בשעת נשואין. ולא חששו שמא תעשה היא איזה ערמה:
שני שושבינין. שישגיחו על הדבר שלא יקלקלו זא''ז במעשיהם בערמה שלא יראה זה דם בתולים ויאבד וזו לא תביא מפה ממקום אחר שיש עליה טיפי דמים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source